הארמון של השייבלרים ( Sheibler's )

השייבלרים השתייכו לחשובים בין עשירי  תעשית הבדים במלכות פולין. הם יצרו בלודז' אימפריה אשר כללה לא פחות משישית משטחי העיר בגבולותיה האדמיניסטרטיביים. היא כללה  את הארמון ליד שוק המים, את המפעל המרכזי הסמוך לארמון, את שטח תחנת הקמח שהשתייך לכנסיה ולראש העיר,  בתי חרושת ובתי מגורים לפועלים, אחוזה ששטחה 100 הקטר ( 1 000 דונם) וגם וילה של אדוורד הרבסט ( Edward Herbst ) (החתן של קרול וילהלם שייבלר) . הם הקימו תשתית עצמאית נרחבת – מערכת דרכים שחיברו את כל האובייקטים של "העיר" הזאת בתוך העיר. הם אף בנו מסילת  רכבת משלהם שעם הזמן חוברה עם רכבת ורשה- וינה. כל אימפריית השייבלרים היתה מוקפת בגדר והכניסה היתה נסגרת  למשך הלילה. קרול וילהלם שייבלר ( 1820 - 1881 )   היה במקור אזרח בלגי, מהגר גרמני ממונטג'ו ( Montjoie ) , עתה מונשאו ( Monschau ) הממוקם בנדרניה ליד אקויזגרן ( Aachen ). לפני השתכנו בלודז' ( Łódź ) ב 1854 (או 1855 ) יחד עם אשתו אנה מבית וורנר ( 1835 – 1921 )  ולפני שהחל בהקמת אחמפריית הכתנה משלו – הוא עבד כמנהל בית החרושת לכתנה שהשתייך לדודו – פרידריך שלסר ( Fryderyk Schlösser ) באוזורקוב ( Ozorków ). לאחר קבלת אישור העיריה הוא קנה חלקת בניה הסמוכה לפרק האנגלי (כיום פרק האגם ( Park Źródliska ) הממוקם ליד שוק המים. אוסקר פלט ( Oscar Flatt ) ב 1853 תאר את מראה הפרק: "אחד הפרקים היפים ביותר בארץ. מספק כמות מים מעולה עבור בתי החרושת ומספק לתושבי הסביבה בילוי נעים בעת שהם חופשיים מהעבודה. (...) פרק ששטחו עצום בו אפשר לטייל. עקב היותו פרעי במידה מסויימת (...) מעט אנשים מגיעים אליו.  

את המעיינות הראשיים הנמצאים על  החלקה, ניצל שייבלר למטרות ייצור. הוא בנה מטוואה  ומייד לאחר מכן בית. הוא התמקם בסמוך כדי להשגיח ללא הפסק על  מהלך צבירת ההון.

כבר שנתיים לאחר הגעתו ללודז' הפך לאיש השני בעושרו בעיר (אחרי לודויק גייר Ludwik) Geyer ). מהר מאוד לאחר מכן הפך לעשיר ביותר בעיר. למרות זאת מעונו הראשון היה די צנוע. דירת הקרקע  שנבנתה בשנת 1856 היתה בעלת מספר חדרים מועט והיה לא יותר מפי שנים יותר גדול מבית טיפוסי שנבנה על ידי הממשלה עבור פועלי הטוויה. בכל זאת היה ברמה יותר גבוהה בהרבה מהמקובל.  

על פי תכנונו של שייבלר, במקביל לבניית בית המגורים הוקמו מספר בניינים בודדים שיצרו אחוזה סגורה ממספר צדדים. בבניינים נפרדים אלה מוקם המטבח ובתי מגורים למשרתים. כל זה, יחד עם האורווה העשויה מלבנים  וחדר העגלות היווה כבר אז מערכת מבני מגורים אשר בהגבלה למבני המפעל יצר ללא ספק רושם לא קטן והדגיש את עושרו של בעל המקום.

מראה הבניין השתנה רק בעקבות השיפוץ שנערך בשנות 1865 – 1867 .  על פי תכניתו של קרול   מרצינג ( Karol Mertsching ) נבנתה קומה הגבוהה מקומת הקרקע והיא מלאה את תפקיד המשכן הפרטי.

מעט לאחר מכן (כנראה בשנת 1866 ) הוסיפו מבנה אחורי קטן  ומגדל צפיה ארבע קומתי מעותר בחלקו העליון (האטיקה) עם אגרטלים בפינות. זה הגביר את הרושם הייצוגי והאלגנטי של המבנה.

באותו הזמן נבנה מבנה נוסף שיועד להיות אורוות סוסים. בנוסף לכך בניין זה וחדר העגלות  והמטבח, שהיו נפרדים עד כה, אוחדו למבנה שרותים אחד והיוו מעתה את האגף המערבי. לאגף המרכזי ,שהיה מדרום, נוסף קטע על הקרקע עם מרפסת יפה. היא מלאה את תפקיד מבנה הכניסה ( westybul ) או גן החורף , שהיה לכניסה ראשית לבית שייבלר.

בעקבות ההרחבה הפך המבנה לבעל תכונות של וילה ליד העיר בסגנון נאורנסנס ( neorenesans ) איטלקי.

השיפוץ השני שנערך בוילת שייבלר (עם שינויים קטנים יותר מאוחר) אחראי למראה הנוכחי של הוילה. את השיפוץ יזמה , כבר לאחר מות קרול וילהלם הראשון ( Karol Wilhelm I ) אנה שייבלר יחד עם בנה קרול ואשתו אנה מבית גרומן. הפרוייקט תוכנן על ידי אדוורד לילפופ

( Edward Lilpop ) , ארכיטקט  מעולה מורשה( Warszawa ), שרכש את השכלתו בפטרסבורג.

בשנים 1884 –  1886 המשכן ליד שוק המים ביחד עם מערכת הגנים המשוייכת אליו קיבל תכונות של ארמון. קנוצר  משכן בסגנון הרנסנס האיטלקי והצרפתי בעל ארכיטקטורת חוץ מעודנת ומבני פנים עשירים רבי סגנונות. פנים הארמון צוייד ביסודיות ובעושר רב.  אלמנטים שונים של עיצוב הפנים  נוצרו בבתי מלאכה אירופאים. בין היתר בונציה ברלין , דרזנו וורוצלב ( Wrocław ) השייבלרים הביאו משם מערכות שלמות  של ריהוט וקישוט .

בין מבני הפנים הייצוגיים המרשימים היו בין היתר חדר עבודה עם תנור אבן ועליו מבנה דקורטיבי מעץ אלון בצורת קמין בסגנון רנסנס ומעליו מוזאיקה ונציאנית המתארת אשה בלבוש מזרחי החתומה בשם:  1886 D.A. Salviati Venezia. 

מעל הדלת המזרחית של חדר העבודה מעורר את תשומת לבנו תבליט מוזהב המתאר את "קבוצת לאוקון" (Laokoon) שנוצר בשנת 1886 בסדנתם של האחים מישלי (Micheli) מברלין.

כמו כן יש גם:

- חדר מראות (הקרוי גם חדר מסיבות) עם קמין גז יפיפה עשוי שיש ומקושט בעיטורי זהב ועם מראות קריסטל ענקיות ותקרה עשירה בציורים בנושאים אלגוריים (הציורים מתארים אלגוריות של מוסיקה, שירה ואמנות מצויירים על ידי האמן הצרפתי רובודיה (A.T. Robaudi) , נציג האקדמיזם הצרפתי.

 

- חדר אוכל בסגנון ניאומניריסטי ובה מולכת שידה מפוארת  ועליה  תכריטים - כנראה עיצוב האולם הותאם לרהיט  זה שהובא לפני כן על ידי אנה שייבלר (Anna Scheibler)

- חדר קטן בסגנון מאורטני (חדר אישון בעבר)                                                                   

- חדר מדרגות המוביל לקומה הראשונה – פרוזדור  מרכזי ובו ציור שמן על התקרה  המציג "האדרה של משפחת שייבלר" ("Gloryfikacja Rodziny Scheibler") שצוייר ככל הנראה על ידי  נציג הנודע של  האקדמיזם הצרפתי - גבריאל פריר (Gabriel Ferrier).

 

אלמנט מעניין בעיצוב המבנה הם תנורים בעלי גדלים וצורות  שונים, בעלי עושר צבעים ודוגמאות מקוריות במיוחד (בכל חדר דוגמאות שונות), שהם  יצירות מופת  באמנות  הקרמיקה. אריחי הקרמיקה לתנורים הובאו, בין היתר, ממפעל הקרמיקה של סיידל (Seidel) בדרזדן ומהחברה המוכרת בכל אירופה של וילרוי ובוך   (Villeroy et Bosch)  ממטלך (Mettlach) . בסדנה זו, אנה שייבלר (Anna Scheibler) הזמינה גם אלמנטים קרמיים עבור רצפות במבני העזר בארמון בקומת הקרקע – המטבח וחדרי שרותים.

 

השפוץ הבא התרחש בין המלחמות. היו אלה עבודות קטנות בעלות  אופי "קוסמטי" בלבד. הוסיפו קומה מעל המקלחת וגם פה מקמו חדר אמבטיה. במגדל התצפית הוסיפו מעלית.

 

ארמון השייבלרים ליד שוק המים מהווה דגמא מצויינת לארכיטקטורת מבני מגורים  בחצי השני של המאה ה - XIX.  ערכו ההיסטורי הנוסף  הוא עובדת היותו הראשון בסוגו בכל שטח לודז (Łódź).

במשך עשרות שנים התחלפו דיירי הארמון.
  עד סוף שנת 1944 הארמון השתייך למשפחת שייבלר ( Scheibler ) שהתגוררה בו עד שנת 1932 .
לאחר מכן, עד המלחמה,  התגורר במספר מבנים פליקס מצישבסקי (Feliks Maciszewski) מנכ"ל החברה.
בזמן הכיבוש הנאצי הארמון נתפס על ידי המפקדה המקומית של הורמכט (Wehrmacht).
לאחר המלחמה התגוררו מספר דיירים פרטיים בעליית הגג מעל הארמון  (באגף המזרחי)  ולאחר מכן ההתמקומו בו , לפי הסדר:

- 1945 – משרדי הרקטור של הפוליטכניון בלודז' (נוסד בשנת  24.05.1945);

- 1950  –  1978- בית הספר הממשלתי למוסיקה,דרגה I;

20  לינואר 1971  האובייקט נרשם ברשימת העתיקות;

-  1978 – 1983 - סדנאות לשימור עתיקות , סניף לודז';

- 1983   – 1985 - מרכז לחקר ותעוד העתיקות, משמר עתיקות אזורי;
- מ 1 לינואר 1986 – מוזיאון הקינמטוגרפיה (רשמית);
החל מ 1 ליוני 1986 מוזיאון הקינמטוגרפיה בלודז' ממוקם רשמית בארמון.